פסק-דין בתיק ת"א 28575-12-09

א.         רקע כללי:

1.                   תביעת פיצויים בגין עוולה של פרסום לשון הרע בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע), או לחילופין בגין עוולות של רשלנות או פרסום שקר במפגיע בניגוד להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין).

2.                   בתקופה הרלוואנטית לתובענה דנא החזיקה התובעת בכרטיס אשראי מסוג דיינרס, אשר הונפק על ידי חברת דיינרס קלוב ישראל בע"מ שבשליטת הנתבעת (להלן - כרטיס האשראי).

3.                   על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, ביום שישי 28.11.08 (בכתב התביעה המקורי צוין יום שישי 14.11.08), בשעות הצהריים, ערכה התובעת קניות לקראת שבת בסופרמרקט השכונתי שבקרבת מקום מגוריה. עם סיום בחירת המוצרים ביקשה התובעת לשלם בעבורם בכרטיס האשראי. ואולם, כרטיס האשראי נדחה ולא אושר על ידי המערכת כאמצעי תשלום. התובעת נאלצה אפוא להשאיר את כל המוצרים ולעזוב את המקום בבושת פנים, תוך שכל העוברים והשבים מביטים בה בלעג וברחמים (להלן - האירוע נשוא התובענה). מכאן התובענה דנא שלפניי.

ב.         עיקר ראיות התובעת וטענותיה:

4.                   מטעם התובעת העידה היא-עצמה. על פי גרסתה, התובעת היא אשת עסקים, בעלת מעמד כלכלי, אשר בבעלותה ובבעלות בעלה חברות ועסקים חובקי-עולם; והדברים ידועים באזור מגוריה. בהקשר הוסיפה התובעת וציינה כי " באותה תקופה אני ובעלי התגוררנו בפנטהאוז הכי מפואר וגדול (ב)קריית מוצקין" (ר' בסעיף 10 סיפא לתצהירה).

5.                   התובעת תיארה בתצהירה את נסיבות האירוע נשוא התובענה כלהלן: לדבריה, באותו יום שישי, בשעות הצהריים, היא ערכה קניות בסופרמרקט השכונתי בקרבת מקום מגוריה בקרית מוצקין. לאחר שהעמיסה את עגלת הקניות במיטב המוצרים, היא הגיעה לקופה והמתינה שם מספר דקות. כשהגיע תורה, החלה התובעת להעביר את המוצרים בקופה לצורך אריזתם. עם סיום הרכישה היא ביקשה להשתמש בכרטיס האשראי, אשר לדבריה שימש אותה במשך תקופה ארוכה לצורך ביצוע הרכישות.

6.                   או אז, לתדהמתה הרבה של התובעת, כרטיס האשראי נדחה ולא אושר על ידי המערכת כאמצעי תשלום. לדברי התובעת, מאחר ודובר בקניות לשבת בהיקף של למעלה מ-1,500 ש"ח, לא היה בידיה לשלם את תמורת הקנייה במזומן. התובעת נאלצה אפוא להשאיר את כל תכולת העגלה על הדלפק ולעזוב את הסופר מרקט בבושת פנים " לאחר שכל העוברים והשבים באותו סופר מרקט מביטים בי בלעג וברחמים, תוך שאני אינני יודעת היכן לקבור את עצמי מרוב בושה, שכן אני ובעלי ידועים כבעלי ממון באזור מגורינו, ולפתע אין ביכולתי לשלם חשבון בסופר מרקט" (ר' בסעיף 10 לתצהירה).

7.                   לגרסת התובעת, בכל אותו סוף שבוע היא הסתגרה בביתה מפאת הבושה שאחזה בה, תוך שהיא מתקשה להבין את אשר התרחש. ביום ראשון שלאחר מכן (30.11.08) פנתה התובעת לנתבעת כדי לברר במה דברים אמורים. והנה, להפתעתה, נמסר לתובעת כי בעקבות מידע שהתקבל אצל הנתבעת מחברת B.D.I. coface (להלן - חברת בי. די. איי.) הוחלט להגביל את כרטיס האשראי (להלן - פניית התובעת לנתבעת ביום 30.11.08).

8.                   התובעת ביקשה, לדבריה, לקבל לידיה את העתק המידע אשר שימש את הנתבעת כבסיס לקבלת ההחלטה הנ"ל, אך הנתבעת הפנתה אותה לחברת בי. די. איי., אליה פנתה התובעת בכתב ביום 7.12.08. לדברי התובעת, רק מספר ימים לאחר מכן התקבל בביתה מכתב מהנתבעת, הנושא תאריך 26.11.08, שנושאו הוא " הודעה על בקרת שימושים בכרטיסי האשראי" (ר' נספח ב' לתצהיר התובעת; להלן - מכתב הנתבעת מיום 26.11.08).

9.                   במכתב הנתבעת צוין כי לאחרונה התקבל אצלה מידע אודות התובעת מחברת בי. די. איי., שהינה "בעל רישיון" למסירת דרוג אשראי לפי הוראות לחוק שירות נתוני אשראי, תשס"ב-2002 (להלן - חוק שירות נתוני אשראי). לאור מידע זה ערכה הנתבעת בדיקה מחודשת בנוגע לכרטיס האשראי והחליטה להגביר את הבקרה על העסקאות שיבוצעו בו. עוד צוין במכתב, כי החל ממועד שליחתו כל העסקאות שיבוצעו בכרטיס האשראי " יופנו לבחינה במרכז האישורים בחברתנו".

10.               לטענת התובעת, גם לאחר שקיבלה תדפיס מחברת בי. די. איי. (אותו לא צירפה התובעת לתצהירה) וגם לאחר פניות נוספות לנתבעת על ידי ב"כ התובעת (אותן צירפה התובעת לתצהירה), לא נתקבל הסבר של ממש לבסיס להטלת ההגבלות על כרטיס האשראי, קל וחומר לכך שהדבר נעשה בטרם נמסרה לתובעת הודעה על כך.

11.               לשיטת התובעת, כפי שנטען גם בסיכומים מטעמה, במעשיה האמורים גרמה לה הנתבעת לנזק רב ולפגיעה במוניטין התובעת, כמו גם בשמה הטוב. הנתבעת עשתה שימוש לרעה בדרך התנהלותה ועשתה את התובעת למרמס ולביזיון מבלי שיש לה הצדק לכך; והכל תוך הפרת חובותיה על פי הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981. יתר על כן, מעשיה ודבריה של הנתבעת היו בבחינת פרסום לשון הרע, כמשמעות מונח זה לפי הוראות חוק איסור לשון הרע; ולחילופין עוולה לפי הוראות פקודת הנזיקין.

ג.          עיקר ראיות הנתבעת וטענותיה:

12.               מטעם הנתבעת העיד מר אילן כליפה, ראש מדור במחלקת ניהול האשראי של הנתבעת בתקופה הרלוונטית. על פי גרסתו, כרטיס האשראי דנא היה כרטיס אשראי שהונפק ישירות על ידי הנתבעת. הנתבעת היא אפוא הגורם שהעמיד ללקוח - היינו התובעת - את מסגרת האשראי ועל כן בעניין זה היא רשאית לקבל נתונים מחברת בי. די. איי. אשר הינה כאמור בגדר "בעל רישיון" למסירת מידע על פי חוק נתוני אשראי.

13.               לטענת מר כליפה, ביום 25.11.08 התקבל אצל הנתבעת מידע מחברת בי. די. איי. ולפיו ביום 24.9.08 נשלחה לתובעת דרישת חוב מתאגיד בנקאי. כאמור בדו"ח של חברת בי. די. איי. (ר' נ/2), ביום 24.9.08 נשלחה לתובעת דרישת חוב מתאגיד בנקאי, אשר המידע לגביה התקבל בחברת בי. די. איי. ביום 25.11.08 והועבר באופן מקוון מידית לנתבעת (לעניין מועדים אלה ר' גם בפרוטוקול, עמ' 13 שורה 18 ואילך).

14.               לדברי מר כליפה, משמעות המידע הנ"ל היא שהתאגיד הבנקאי הרלוואנטי נתקל בקושי של ממש לגבות את החוב כך שלא נותרה לו ברירה אלא להעביר את תביעת החוב לאפיקים משפטיים. מכאן, שמבחינת הנתבעת משמעות הדבר היא שביכולת הפירעון של התובעת חלה הרעה ועל כן סיכון האשראי של הנתבעת מהשימוש בכרטיס האשראי על ידי התובעת עלה.

15.               עם קליטת המידע האמור אצל הנתבעת ניתן לכרטיס האשראי סטאטוס "בקרת אשראי", וזאת עד להבהרת הדברים עם התובעת. לגרסת מר כליפה, בד בבד עם מתן הסטאטוס האמור שולחת הנתבעת מכתבים ללקוח - כדוגמת מכתב הנתבעת מיום 26.11.08 אותו צירפה התובעת לתצהירה - ודורשת אישור טלפוני של כל עסקה הנעשית בכרטיס האשראי מעל לסכום מסוים.

16.               לטענת מר כליפה, על פי הנתונים שברשות הנתבעת ביום 27.11.08 התקבלו אצל הנתבעת שתי בקשות מקוונות לאישור עסקאות בכרטיס האשראי בלבד (ר' הדו"ח נ/4); כלהלן: